16ויאמר מומכן לפני המלך והשרים לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה כי על כל השרים ועל כל העמים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש:17ויאמר ממוכן אמרינן בגמ' שם תאנא ממוכן זה המן ולמה נקרא שמו ממוכן שמוכן לפורענות ואפשר שדרשו זה משנוי כתיבת שמו במקום הזה מן הראשון כו נכתב פה ממוכן הוא"ו קודם למ"ם שניה להורות מום לשון פורענות כן לשון הכנה מוכן ומזומן לפורענות הוא שיסד הפייטן הוא המן לפורענו' מוכן ולכן דרשוהו בפסוק זה מפני שינוי שנשתנה בו ולא דרשוהו בפסוק והקרוב אליו והוא ענין נאה, והה"ר אליעזר מגרמיזא ז"ל כתב ממוכן בגימטריא "זה ה"מן ע"כ, ושלי יותר נאות, ועם היות ממוכן זה שפל אנשים אנשי המעלה כנודע כי הוא אחרון אחרון במנין ואין ספק שהיו יושבי' כסדר הבכו' כבכורתו והצעיר כצעירתו ומה גם כי זה קטן ובזוי מאד כדאמרינן בגמ' שם תאנא המן ספר של כפר קרינוס היה עשרים ושתים שנה וכמו שעוד יבא בס"ד. וכנראה כי מאפס ותהו עלה לגדולה. ואף גם זאת התחיל בדבור ואמרינן בגמרא שם א"ר אבא בר כהנא מכאן שהדיוט קופץ בראש, ולפי דבריהם אפשר לומר לפני המלך והשרים כאשר תרגם אונקלוס במדבר ט"ז ב' ויקימו לפני משה בדבר קרח וקמו לאפי משה ולא תרגם קדם משה כדרכו להורות שקמו להכעיסו ולגלות פני' כנגדו וכן דבר ממוכן הנה לפני המלך והשרים כי ראה כוונת המלך להצילה מן המות כמו שקדם ופחד או ראה בשרי' סימני' מורים כי כך דעתם ולכן התריס כנגדו, וע"ד זו אפשר לפרשו כמו שפירשנו לפני כל יודעי דת ודין שהוא כמו לפני מלוך מלך לבני ישראל לפני שחת ה' אשר פירושם קודם וביען עד עתה המלך הציע שהוא אינו רוצה להטפל בדבר זה להיותו נוגע אליו וגם שלא ידברו יודעי העתים אשר זה א' מהם שקדם בפסוק והקרוב אליו, פחד שמא יחזור בו המלך וירצה הוא לפסוק הדבר או השרים האחרים יודעי העתים ושמא יזכוה לכן קפץ בראש קודם המלך והשרים ובמדרש רבתי פ"ד אמרו ר' פנחס ור' חלקיה בשם ר' סימון ור' אלעזר ור' יוחנן חד אמר דיננו כדינהם וחד אמר אין דיננו כדיניהם מאן דאמר דיננו כדיניהם כדתנן דיני ממונו' הטומאו' והטהרות מתחילי' מן הגדולים ודיני נפשות מתחילים מן הצד, ומאן דאמר אין דיננו כדיניהם מה מקיים ויאמר יהודה ויאמר ממוכן נראין דברי יהודה נראין דברי ממוכן ע"כ. זו היא גירסת הספרי' המדוייקים עם שלא נמצאה בספרי הדפוס ונכרין דברי אמת, ונ"ל דה"פ אחרי שדיני נפשות מתחילים מן הצד איך התחיל יהודה בדבר יוסף ולא התחילו קטני השבטי' כי נמכר הרי הוא כשבוי אשר הוא קשה מרעב ומחרב כנודע מדבריהם ז"ל בגמרא ב"ב פ"ק והוא הקושי הנמצא פה אחר שאין דיננו כדינם למה התחילו בקטן ויהיה הקושי עצום ורב אחרי שאין דיננו כדינם והם בדיני נפשות מתחילים מן הגדול ואנחנו נתחיל מן הצד איך הוחלפה השיטה והם התחילו מן הצד הוא ממוכן קטן שבכלם ואנחנו מן הגדול הוא יהודה אשר גבר באחיו ויהי להם למלך אלא שזה וזה חד הוא כי כוונת ויאמר יהודה הי' נראין דברי יהודה וכמ"ש בראשית ל"ז כ"ז וישמעו אחיו מה שלא נאמר בראובן אעפ"י שנשמעה ונעשתה עצתו, ויש לי בטעמו של דבר ענין נאה, והוא כי האומר מה שהוא איננו עושה אין ראוי שישמעו דבריו ולכן ראובן שסלק עצמו מן הדבר ואמר השליכו אותו אל הבור הזה ולא אמר נשליך אותו כי הוא איננו רוצה להטפל בזה לא נאמר בו וישמעו אחיו כי לא עשו דברו מפני שדברו הוא אלא מפני שטוב הדבר בעיניהם, לא כן יהודה כי אמר לכו ונמכרנו אני ואתם ואני בראש יורה עליו אומרו לכו כאלו אמר לכו אחרי ונמכרנו לכן וישמעו אחיו, ולכן פתח דבריו אמר הכתוב ויאמר יהודה נראין דברי יהודה כי רוח הקדש שמחה בדבר כי על ידי עצה זו תצמיח גלות מצרים אשר היה יעקב ראוי לרדת שם בשלשלאות של ברזל כדבריהם במדרש שוחר טוב מזמור ק"ה בפסוק ויקרא רעב על הארץ להצמיח צדקה ותהלה כנודע, וכמו כן פה נראין דברי ממוכן כי משם הצמיחה מפלת ושתי וכלות מלכות הרע נבוכד נצר הרשע והצמיחה תהלת והצלת ישראל ע"ד אומרם מגילה פ"ק כי לולא אגרות ראשונות וכו' וכמו שיבא בס"ד. ואפשר לפרש שכוונתם שהתחילו בגדולים אחרי שאין דיננו כדיניהם וכמו שנראה מסדר המשפט הנזכר למעלה ולא נראו דבריהם ולכן לא נזכרו ולא נכתבו עד אשר דבר ממוכן ונראו דבריו ונזכרו ונעשו, וכן דבר יהודה כי אי אפשר שישבו לאכול לחם אחרי אשר עשו המעשה הרע ההוא ושהסיחו דעתם ממנו אלא ודאי שהיו נושאים ונותנים בדבר לאמר אולי ניצול מהנחשים והעקרבים כי יודעים הם כי הוא צדיק בכל דרכיו ויעשה לו נס להצילו מיד אותם שאינם בעלי בחירה ורצון מה שלא יציל אם יפול ביד שונאים בעלי בחירה וכן משמע מדברי ספר הזוהר. והדעת נוטה שהיו רוצים לחזור עליו ולהרוג אותו אחרי שהמצילו בפעם הראשונה הוא ראובן איננו שם כדבריה' ז"ל ועלה קאי מה בצע כי נהרוג וכו', ושוב מצאתי כדברי במדרש ר' תנחומא איתא התם והבור רק אין בו מים אבל נחשים ועקרבים היו בו מה עשה ראובן הלך וישב באחד מההרי' לירד בלילה להעלות את יוסף ותשעה אחיו יושבים במקום אחד כאיש אחד בעצה אחת להמיתו עברו עליהם ישמעאלים וכו' ומעתה הובררו הדברים כי ענין ויאמר יהודה איננו תחלת דבור אדרבה אחרי אשר נשאו ונתנו וגמרו להמיתו ויאמר יהודה ונראו דבריו' וכן ביאור ויאמר ממוכן נראין דברי ממוכן ורוח הקדש אומרת כן, והה"ר אליעזר מגרמיזא ז"ל כתב אלו ז' יועצים למלך היו כל א' יומו לכך אין בתחלת שמותיו ו' כמו ושתר ואדמתא לנן דבר ממוכן ביום השביעי שהוא ז' להם ע"כ, ואני אומר כלם היו תמיד יועצים אלא שכל אחד שולט יום על דרך ז' ככבי לכת בשבעה ימי השבוע כנודע, ועוד כתב הה"ר אליעזר מגרמיזה זלה"ה. ז"ל מומכן כתיב מום של המן כאן נעשה לפי שיעץ להרוג את ושתי היה לבו של אחשורוש עליו עד שאמרה אסתר וגרמה לתלותו ע"כ, ואפשר לפרש לפני המלך והשרים כי המלך באות נפשו להצילה כמו שקדם לא שאל בפומבי ליודעי דת ודין ולא נמצאו שם בעת ההיא רק ליושבים ראשונה לפניו וקרובי' אליו שאל אם שמעה. אזנם כדת מה לעשות ולהכי טרח וכתב לן קרא והקרוב וגו', רואי פני המלך היושבים ראשונה במלכות מלבד מה שכבר דובר בו כי שאל את פיהם בחשאי ובדרך סוד כדת מה לעשות למען דעת אם יגישנה למשפט יודעי דת ודין אם לאו. וכוונת הכתוב ויאמר המלך וגו' כי כן דבר המלך כמו כן בנות צלפחד דוברות כי באמת דבר המלך יהיה לפני כל יודעי דת ודין ולהיות הקרובים אליו כרשנא שתר וגו' רואי פני המלך היושבים ראשונה במלכות שאל מהם בלאט כדת מה לעשות כפי הדת מה יהיה משפט המלכה ואם ישמע מדבריהם שתצא זכאית בעונש קל כמו שקדם יגישנה למשפט ואם יראה שלה משפט מות ישים יד לפה, וזה דרך אחר בכתובים ההם, והנה הרשע הזה בגובה אפו הרים קולו וגלה סוד המלך וזה אומרו לפני המלך והשרים ומעתה אין כח ביד המלך להסתיר הדבר עוד. וכה אמר בדברו אם כדבריך כן הוא שאתה נוגע בדבר ולכן אתה לוקח עצמך לצד אחד וגם תרצה להעביר הדרך ליודעי העתי' ושתהא נדונת כדת, אין איש בכל מלכותך יוכל לדון אותה כי כלנו נוגעי' בדבר כי על מי לא עברה רעתה וז"א לא על המלך לבדו עותה, וכוונתו להבאיש את ריחה כי ראה כוונת המלך להצילה בעונש קל כאמור ולכן הקטין והמעיט מריה באומרו מה לעשות במלכה ושתי על אשר לא עשתה וגו' כאלו אין בענין ההוא רק מיאון וסירוב בשב ואל תעשה כמדובר וזה הגדילו ואמר עותה שהוא בקו' עשה ממש וגדול עונה מנשוא. והה"ר יצחק עראמה ז"ל סיים דברי ממוכן על פי דרכו בדברי אחשורוש בפי' מגלה אסתר וכה אמר ממוכן א' מן השרים הקרובים אליו היושבים ראשונה במלכות אמר לו שאין צריך לדין הזה אל החכמים יודעי העתים כי בזולת השקפת העת והזמן רק בבחינת עצמו ואשר נעשה אליו תתחייב מן הדין כי כאשר יהיה החטא מפורסם ובדברים המפורסמים אין החטא לאיש אחד לבדו כי אם לכלל המדינה או המלכות, אז אין לדונו בטענות חלקיות פרטיות רק במספיקות מפורסמות לפי שאומר החטא הוא מפורסם לכל, והטענות המצילות או המקילו' מן העונש אם הם מושכלו' לשופטים אינם מפורסמו' לרבים דרך משל המכה אביו או רבו בפרהסיא, אעפ"י שבחיקור הדין תמצא למכה שום טענה אין לקבל אותה. כי ההמון לא ירדו לסופה וישאר פרסום החטא בפיהם לאמר פלוני הכה את אביו ונצל בב"ד ויהיה דוגמא לדורות וימשך נזק כולל למדינה. והוא אומרו לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה שיקובלו בדינה טענות אלו, כי על כל השרים ועל כל העמים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש כי יצא דבר המלכה וגו' אמר כי בזה לא יושקף כי אם למאמר המפורסם שיאמרו המלך אחשורוש אמר להביא את ושתי המלכה לפניו ולא באה ולא יתפרסם להם אם היה לה טענה או טענות בזה. עכ"ד.